Coroid זקוק לגישה למאגר לפני שהוא יכול לבצע כל פעולה. את חיבור ספק בקרת הקוד המקור מתבצע פעם אחת ברמת הארגון, ולאחר מכן מצרפים כל מאגר בנפרד לפרויקטים.
ניהול החיבורים מתבצע ב הגדרות → חיבורים → בקרת קוד מקור
(/settings/connections/source-control).
ספקים נתמכים
| ספק | שיטת החיבור | זמינות |
|---|---|---|
| GitHub | התקנת אפליקציית GitHub או טוקן גישה אישי | זמין באופן כללי |
| GitLab | טוקן גישה אישי | תצוגה מקדימה פרטית |
GitHub: התקנת אפליקציה או טוקן
עבור GitHub, התקנת אפליקציית Coroid GitHub היא האפשרות הטובה יותר. האפליקציה מעניקה גישה לפי מאגר ולא לפי משתמש, ממשיכה לפעול גם כשהאדם שהגדיר אותה עוזב, ומאפשרת ל־Coroid לקבל אירועי webhook ללא צורך בסקירה תדירה.
בחרו בטוקן גישה אישי במקום זאת כשהתקנת האפליקציה דורשת אישור מנהל שאינכם מחזיקים בו.
כדי להתקין את האפליקציה, עברו ל הגדרות → חיבורים → בקרת קוד מקור, בחרו GitHub, ועקבו אחר תהליך ההתקנה. GitHub יבקש לדעת לאילו מאגרים להעניק גישה; תוכלו לשנות זאת מאוחר יותר בהגדרות של GitHub עצמו.
חיבור באמצעות טוקן גישה אישי
צרו את הטוקן אצל הספק שלכם, ולאחר מכן הדביקו אותו ב הגדרות → חיבורים → בקרת קוד מקור.
הטוקן צריך לאפשר קריאת תוכן המאגר, יצירת ענפים ובקשות משיכה. ב־GitHub זהו ה repo הטווח עבור טוקן קלאסי; ב־GitLab זהו ה api.
הטוקנים מוצפנים לפני שמירתם ואינם מוחזרים על ידי API או מוצגים שוב בממשק לאחר שמירתם. הם גם אינם נכללים בחבילות ייצוא ההגדרות – חבילת ייצוא מכילה תחליף, ואתם צריכים להזין מחדש את הסוד כשאתם מייבאים אותה למקום אחר.
צרפו מאגר לפרויקט
חיבור מאפשר שימוש במאגרים; פרויקט הוא המקום שבו Coroid באמת פועל. צרו פרויקט ב פרויקטים → יצירה, בחרו את המאגר המחובר, ו־Coroid יבצע סקירה ראשונית של קוד המקור כדי לזהות שפות, פקודות בנייה ופקודות בדיקה.
הניתוח הראשוני הזה מאפשר לסוכן לבנות ולבדוק את הפרויקט שלכם, לכן כדאי לבדוק את התוצאה. תוכלו לתקן כל טעות שהסוכן זיהה תחת הגדרות הפרויקט.
מאיזה ענף Coroid פועל
Coroid נוצר מענף ברירת המחדל שלכם ופותח בקשות משיכה כנגדו. תוכלו לשנות את הענף הבסיסי לפי פרויקט בהגדרות המאגר של הפרויקט אם אתם מבצעים מיזוג לדבר אחר מלבד main.
אמתו את החיבור
החיבור פועל כשהמאגר מופיע ברשימת יצירת הפרויקט וכשהניתוח הראשון של הפרויקט מסתיים. אם מאגר שציפיתם לו חסר, הסיבות הנפוצות ביותר הן:
- התקנת אפליקציית GitHub בוצעה אך לא ניתנה גישה למאגר הספציפי הזה
- טווח הטוקן צר מדי כדי לרשום מאגרים פרטיים
- המאגר שייך לארגון אחר מהארגון שחיברתם
הבא
כיצד משימה הופכת ל־pull request — מה קורה לאחר שתתארו קצת עבודה.